צ’י קונג רפואי

במזרח, כמו במערב, התפתח כבר בתקופות עתיקות מדע האלכימיה. האלכימאים הסינים ביקשו לחשוף את החומרים היסודיים של הקיום, ולהבין את חוקי הפעולה שלהם בהסתמך על העקרונות הקוסמולוגיים של המחשבה הסינית – יין ויאנג, צ’י וחמשת האלמנטים. ההנחה הייתה שמי שיצליח לבודד את החומר המקורי ולהפעיל אותו, יזכה לחיי נצח ולהארה.

קיימות כיום גישות שונות, מהן עתיקות כמו הרפואה הסינית, ומהן מודרניות כמו זרמים מסוימים בפסיכולוגיה, המדגישות את הקשר בין הגוף לנפש. כאשר אנו מכירים בקשר ההדדי בין הגוף והנפש, ניתן להתבונן בתהליכים נפשיים בהקשר הגופני והאנרגטי שלהם. הרפואה הסינית והצ’י גונג רואים בזרימת המודעות, זרימה של אנרגיה הקשורה לגוף. המישור האנרגטי והמישור הרגשי הנם ממדים שונים של אותו שלם.

צ’י קונג מתאים לכל אדם בריא וחולה בכל גיל ומצב. כיום, רופאים רבים ממליצים למטופליהם לפנות אל הצ’י קונג על מנת למצוא מזור ותמיכה בתהליך ההחלמה.

החיים בכלל והחיים המודרניים בפרט מביאים רבים מאתנו לחיים ברמת מתחים גבוהה. המתח הנפשי הופך למתח פיזי, שפוגע בתפקוד, ומכאן קצרה הדרך להתפתחותן של מחלות.

אחד מהכלים העוצמתיים ביותר של השיטה לעבודה ברמת האינפורמציה הוא חיבור לשדה אנרגטי ייחודי של אנרגיה מרפאת. שדה הוא מרחב של אחדות וחיבור, שיוצר צורה בחסר הצורה. כלומר, מארגן את הצ’י, האנרגיה, שהיא ללא צורה, לכדי נוכחות סדורה, מאוחדת, דחוסה ומרוכזת שבאה לידי ביטוי בגוף.

צ’י קונג חכמת הריפוי הוא שיטה חדשה יחסית של תרגול. מייסד האסכולה, דוקטור פאנג מינג, נולד ב- 1940, גדל והתחנך על ברכי המסורת הסינית העתיקה. הוא למד צ’י גונג, אומנויות לחימה, בודהיזם, טאואיזם וקונפוציוניזם, ואף הוכשר כרופא מערבי וכמומחה לאקופונקטורה באוניברסיטת בייג’ין. עם סיום לימודיו האקדמיים, הוא החל לעסוק ברפואה, ובמקביל תרגל אסכולות שונות של צ’י קונג וערך מחקרים על השימוש הרפואי בו.

המילה צ’י (QI) מתורגמת כאנרגיה, נשימה, אֵד. הסימנייה מתארת סיר שבתוכו מים וגרגרי אורז. אדים עולים מהסיר ומסמלים את הבישול צ’י גונגוהשינוי שעובר גרגר האורז.