צ’י קונג רפואי

הצ’י קונג הוא הענף התנועתי של הרפואה הסינית, והוא התפתח כדי לתמוך בתהליכי החלמה והתפתחות. בצ’י קונג מתרגלים מתוך אמונה שהכול אנרגיה ואנרגיה היא הכול. יוצאים מנקודת ההנחה שכדי לקיים בריאות, שמחה והגשמה עצמית, הגוף מפעיל לא רק מנגנונים של חילוף חומרים, אלא מקיים גם תחלופה של אינפורמציה ואנרגיה עם העולם שבחוץ.

צ’י קונג חכמת הריפוי הוא שיטה חדשה יחסית של תרגול. מייסד האסכולה, דוקטור פאנג מינג, נולד ב- 1940, גדל והתחנך על ברכי המסורת הסינית העתיקה. הוא למד צ’י גונג, אומנויות לחימה, בודהיזם, טאואיזם וקונפוציוניזם, ואף הוכשר כרופא מערבי וכמומחה לאקופונקטורה באוניברסיטת בייג’ין. עם סיום לימודיו האקדמיים, הוא החל לעסוק ברפואה, ובמקביל תרגל אסכולות שונות של צ’י קונג וערך מחקרים על השימוש הרפואי בו.

המילה צ’י (QI) מתורגמת כאנרגיה, נשימה, אֵד. הסימנייה מתארת סיר שבתוכו מים וגרגרי אורז. אדים עולים מהסיר ומסמלים את הבישול צ’י גונגוהשינוי שעובר גרגר האורז.