באותו אופן, מחלה איננה רק מצב פיזי, שיש לטפל בו על ידי סילוק של הגורם החיצוני. מחלה היא תמיד גם מצב שבו האנרגיה בגוף כולו, או בחלק ממנו, נעה בצורה שלא משרתת את האורגניזם ואף פוגעת בתפקודו.
במדע של הצ’י קונג חקרו את הסבל, וגילו שתודעה נוכחת ושקטה יכולה להוביל לשחרור מהסבל. הבעיה, שקשה מאוד להשקיט את התודעה ולהנכיח אותה בגוף. התרגול נבנה כדי לתמוך בתודעה בדרכה הביתה, אל הגוף. לשם כך, יש לשחרר את הדפוסים הפתולוגים של האנרגיה, לשנות את התוכנית הפנימית, את התגובות האוטומטיות למה שהחיים מזמנים. ככל שיש רגעים רבים יותר של שקט, הבסיס לשינוי מתרחב ומשפיע על כל תחומי החיים – בריאות, פרנסה, יחסים, יצירתיות ועוד.
רבים מתחילים עם רצון לתקן סימפטומים, ובהמשך מבינים שחשוב להתחבר לגורם העמוק, שהוא החסימה האנרגטית שגורמת לתפקוד הלקוי רגשי, פיזי ומנטלי. בכל רגע מקשיבים פנימה ומגלים היכן האנרגיה תקועה ומתוחה, משחררים ומניעים אותה.
במקביל לתהליך הזה, חווים את התסמינים הגופניים, את המתח והאתגרים שהחיים מזמנים. לומדים לקבל את מה שיש, משנים את נקודת המבט הפנימית מייאוש, הימנעות, אשמה וקורבניות לאמונה והפעלה אקטיבית של כוחות החיים הפנימיים, שהופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי.
הריפוי מחייב לקחת אחריות על המצב ולתרגל, אין כאן קסם. הצ’י קונג יכול לעזור רק אם האדם בוחר להשתמש בו לריפוי ומתחייב לתרגול. תרגול יום יומי הוא אתגר לרובנו. מומלץ להתחיל מזמן קצר, וכשמרגישים בנוח, ומשם להרחיב.
תפקידי כמורה הוא לתמוך בתלמידים, ולאפשר להם לבנות ולשמר תרגול יומי. לשם כך, מומלץ להגיע גם לשיעורים קבוצתיים, שכן תרגול בקבוצה מעצים את החוויה. בנוסף, אני מקיימת מפגשים פרטניים ובונה תכנית אישית שמתאימה לצרכיו ויכולתו של התלמיד.
צ’י קונג הוא לא קסם – הוא תהליך של ריפוי עצמי, לשם כך יש לבחור בו.
בשביל ריפוי צריך לתרגל. ואני כאן כדי לתמוך בתהליך.
