מילדות נמשכתי לטיפול. תחילה, רציתי להיות רופאה בבית חולים. בגיל ההתבגרות גיליתי את עולמה של הנפש וחשבתי על פסיכולוגיה, כשנסעתי לטייל במזרח ב – 1988, גיליתי רפואה שמשלבת בין השניים.
כשחזרתי, התחלתי ללמוד ולטפל ברפלקסולוגיה ומסאז’. במקביל, חיפשתי דרך להעמיק את הבנתי בגוף ובנפש, וכך, בשנת 1991 פניתי ללימודי רפואה סינית ב”מדיסין”. המשכתי ללמוד בסדנאות של אליזבט רושאט, ובסדנאות של ד”ר ז’אן מארק איסלה, מומחה לרפואה סינית, חוקר הכתבים העתיקים, המלמד התבוננות מתוך הדיאלוג בין השמיים הארץ והאדם באמצעות טקסטים, מדיטציה ותרגילי צ’י קונג עתיקים.
כדי להעמיק ולדייק את ההבנה האנרגטית שלי, השתלמתי אצל פטר ואן קרבל בשיטת ה”גזעים והענפים”, ורכשתי כלים לשילוב בין האבחנות של הרפואה המערבית לאנרגטיקה הסינית. שכללתי את יכולת האבחנה באמצעות דופק ואסטרולוגיה סינית.
במהלך השנים, עבדתי כמטפלת בדיקור בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות. לימדתי גם רפואה סינית וצ’י קונג בבית ספר לרפואה סינית עתיקה בפקולטה לחקלאות ברחובות.
לאורך כל השנים הללו, תרגלתי גם יוגה, פלדנקרייז, פילאטיס, טאי צ’י ושיטות שונות של תנועה מודעת. אך מבין כל השיטות שפגשתי, שיטה אחת, הצ’י קונג, כבשה את ליבי ונגעה בחיי מהרגע הראשון, תוך שהיא משנה אותם עד לבלי היכר. הצ’י קונג, הוא קודם כל עבורי כלי לריפוי עצמי והתפתחות, לחיבור והיכרות מעמיקה עם הפיזי, הרגשי והרוחני בחיי. אני חשה בעוצמתו ונהנית מכל רגע של תרגול והוראה.
למדתי עם מורים שונים ומגוונים מהארץ והעולם – ז’אן מישל שומה, פונג הא, לי ג’ונג פנג, מרק ויסמן ואבי מוריה. בשנת 2014, פגשתי את “צ’י קונג חכמת הריפוי”- Zhineng Chi Kong עם המורה מינג טונג.
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי שיטה שלמה, המיועדת לריפוי באמצעות תרגול צ’י קונג. התאהבתי בשיטה, הרגשתי שמצאתי כלי שלם לריפוי, בראש ובראשונה עבורי ובהמשך גם לתלמידים שלי. מהרגע הראשון התמסרתי לשיטה בכל ליבי, בתרגול יום יומי ובלימוד עם מורים שונים בסדנאות בישראל, באירופה, בסין ובקורסים מקוונים.
בעקבות התרגול הגוף שלי התחזק, כאבים שסבלתי מהם במשך שנים פחתו ואף נעלמו. בנוסף, היכולת שלי להרגיע את המחשבות, את העומסים המנטליים והרגשיים ולהתחבר לצרכים ולרצונות האותנטיים שלי עלתה לאין ערוך. אני נינוחה יותר ומקיימת תקשורת משוחררת ופתוחה יותר עם העולם ומה שהוא מזמן לי.
ועם כל זאת, כפי שהחיים מזמנים: “אתגרים תמיד יבואו”. במאי 2016, חשתי בגוש בשד. תחילה התעלמתי, ולאחר מספר שבועות כשראיתי שהגוש נשאר ולא עוזב, פניתי לבדיקות. התוצאה הייתה סרטן שד, וההמלצה הרפואית הייתה ניתוח, כימותרפיה והקרנות.
המחשבה הראשונה הייתה, אני מפסיקה לתרגל צ’י קונג, מה הטעם בכל הדבר הזה אם אני חולה. ומיד עלתה מחשבה נוספת, אני זקוקה עכשיו למשהו שיתמוך בי והצ’י קונג הוא אחד ממקורות התמיכה והשמחה בחיי.
באמת, התמדתי בצ’י קונג לאורך כל התקופה הזו, תוך שאני מתאימה את התרגול למצב שלי. היו ימים רבים שלא היה לי כוח לקום מהמיטה, ובהם תרגלתי בשכיבה בדמיון. כשהתחזקתי, בין הטיפולים, תרגלתי בעמידה וישיבה, השתדלתי כמיטב יכולתי להיות מחוברת לשדה הצ’י, לאנרגיה המרפאת והאוהבת שלו. מהתחלה אמרתי לעצמי שאעשה ניתוח, כימותרפיה והקרנות, ואז אסע לסין לחודש של תרגול צ’י קונג, כמשהו טוב לחכות לו בסוף. הנסיעה אפשרה לי להיות, לתרגל, לעכל את התקופה ולהתחזק.
הצ’י קונג, לצד המשפחה והחברים, היווה מקור תמיכה עיקרי במהלך התקופה הזו. הצלחתי להפריד בין עיקר לטפל, הייתי ממוקדת ועניינית, בכל שלב התמודדתי עם מה שעלה. עברתי את התקופה ללא פחד וחרדה עם ידיעה שאני בריאה ושהכול יהיה בסדר.
השנה הזו העצימה את הקשר שלי לצ’י קונג ואת ההכרה בו כמקור לתמיכה וחיזוק יוצא דופן. התחזק גם הצורך שלי ללמד ולהעניק את המתנה המופלאה הזו לכמה שיותר אנשים.
לקריאה מפורטת של הרקע ההכשרה והניסיון המקצועי שלי היכנסו לכאן.