הגישה הזו מפתחת יחסי שנאה אהבה עם התרופה ועם הגוף. אנחנו מוצאים את עצמנו מתנגדים לתרופה, ובמקביל תלויים בה. המצב הזה יוצר אי נחת ואמביוולנציה. אנחנו לוקחים את התרופה בלית ברירה, מתוך תחושה של כורח ופחד של מה יהיה אם… המתח הזה מעכב את הריפוי ויכול להגביר את תופעות הלוואי של התרופה.
גישה אחרת להתמודדות עם הדילמה והתחושות הקשות כוללת ויתור מלא על התרופות. אנשים שמחזיקים בה, מרגישים שדווקא ללא התרופה, יש להם סיכוי טוב יותר להבריא.
בצ’י קונג חכמת הריפוי הגישה שונה. נקודת המוצא היא שהתרופה, כמו הגוף, היא צורה של אנרגיה שצריכה לפעול בהרמוניה אתו.כיוון שהגוף הוא מערכת מורכבת מאוד, קשה למצוא תרופה שתפעל בצורה חיובית מלאה על כל טריליוני התאים שבו. בשעה שחלק מהגוף מפיק תועלת מהתרופה, חלקים אחרים מגיבים בצורה טובה פחות. אלו הן תופעות הלוואי שאיתן מתמודדים כשנוטלים תרופות.
באמצעות התרגול, ניתן להרחיב את ההשפעה המיטיבה של התרופה. התרגול מלמד אותנו כיצד לשנות את היחסים עם התרופה, ומנחה אותנו להביא כוונה של ריפוי אל תוך האנרגיה של התרופה.

במקום להתעסק בשאלה האם התרופה עובדת או לא, האם תרפא אותי? מתחילים לשאול מה אוכל לעשות כדי להגדיל את ההשפעה של התרופה עלי? משנים את היחסים עם התרופה מפחד, שנאה ותלות לקבלה ואהבה.
נסו עכשיו, חשבו על כל תרופה שאתם נוטלים. חייכו לתרופה ולכל תא בגוף, חושו בהרמוניה ורווחה. ברכו את התרופה, אספו אור, דמו שאוקיאנוס של אור נכנס לתרופה ומתמזג איתה. כשאתם נוטלים את התרופה אתם מכניסים לגוף אור, אנרגיית חיים מרפאת, ברכה. דמו את התוצאות הטובות ביותר מהתרופה: כל איבר ותא בגוף מגיב לתרופה בחיוך ובהכרת תודה, ואתם בריאים ושמחים.
תחילה התרופה תומכת בתרגול. היא שולטת בתסמינים, ומאפשרת להרפות ולתרגל. כשממשיכים לתרגל, לומדים להבין את הגוף, ומתוך הקשבה מתקבל המסר מתי אפשר להתחיל להוריד את התרופות באופן הדרגתי. כשמפסיקים עם התרופה, החולה נהפך למוביל, ועלול לחוות סימפטומים חזקים. חשוב להבין שזה חלק מתהליך הריפוי.
מומלץ להפסיק תרופות באופן הדרגתי ורק בליווי צמוד של רופא!!!
ועדיין ככל שתעמיקו את המחויבות שלכם לתרגול, תמצאו שיש לכם פחות צורך בתרופות. צ’י קונג הוא דרך לריפוי עצמי, אנחנו מתרגילים עם עצמנו ולמען עצמנו. זה בידנו.