במצב של בריאות, האנרגיה זורמת בצורה משוחררת וחשים בטוב בגוף ובנפש. מחלות וכאבים הן ביטויים לחסימה והאטה של הזרימה האנרגטית. אם כך, מהות הריפוי היא הנעה והזנה בצ’י, לעידוד פתיחת המקומות החסומים, טיהור, ניקוי וחיזוק הקשר שבין הגוף – הלב – התודעה והיקום. תרגול קבוע מחזק ומניע את הצ’י בעוצמה רבה, וכתוצאה מכך מתחיל תהליך שבו הדפוסים הפתולוגיים הישנים משתנים, החסימות משתחררות, אפשרויות חדשות נפתחות, והפוטנציאל, שטמון בכל אדם, בא לידי ביטוי.
בתהליך הריפוי חלקי הגוף השונים (גוף – לב – תודעה) מתחברים לאחד. יכולות הריכוז וההקשבה מתחדדות, מעמיקים לתוך הגוף, מפתחים מודעות, מתוודעים לתחושות העדינות הפנימיות שעולות מהעור, הבשר, השרירים, העצמות ,המפרקים, האיברים הפנימיים ועד לרמת התאים.
המקומות החסומים מתחילים להיפתח, ועם התנועה עשויה לעלות רמת הכאב. לעתים ההרגשה היא שהמחלה מתגברת והמצב מחמיר, כיוון שחווים גם כאבים במקומות חדשים. כל התופעות הללו נקראות ‘טיהור צ’י‘.
מופעים של טיהור צ’י יכולים להיות שונים ומגוונים – כאבים, הקאות, שיעול, ליחה, שלשול, כאבי-ראש קשים, חום, תנועה קיצונית בין חום לקור, נפיחויות (במיוחד בבעיות פרקים), רעד, לחץ-דם לא יציב, אלרגיה, גירודים, פריחה, תאבון מוגבר / חוסר תאבון. תנודתיות רגשית, כעס, עצבנות, עצב, פחד, חרדה, בכי, הפרעות שינה, חלומות עוצמתיים, תחושה שהכול מתפרק, שאין טעם לחיים, תחושה של אובדן העצמי. סימפטומים וכאבים ישנים חוזרים, רגשות וטראומות מהעבר עולים. כל זה יכול להיות מאתגר ביותר.
כל צורה של אנרגיה רוצה לחיות, לשרוד בדרכה; מחלה וכאב הן תבניות של זרימה אנרגטית. האנרגיה הישנה עדיין שם, והיא נלחמת כדי להישאר. הצ’י משחרר את המחלה מהגוף, קודם המחלה ייסרה את הגוף, עכשיו הצ’י מייסר את המחלה.
לרוב, בשעת כאב או מחלה אנו נעזרים בתרופות ששולטות בסימפטומים. התרופה מכניסה את האנרגיה של המחלה לבקבוק, סוגרת ושמה על המדף. אפשר לנוח, לא צריך להתמודד עם הסימפטומים בכל רגע, יש בטחון ותחושה של הגנה מפניהם. בצ’י קונג מרפאים את המחלה, לשם כך מורידים את הבקבוק מהמדף ופותחים את המכסה, נותנים למחלה לצאת.
בתהליך הריפוי הטבעי התגובות יכולות להיות מפתיעות ולא נוחות. חשוב להבין שחלק משמעותי מהתהליך כרוך בשינוי תפיסתי פנימי: כאב ותסמינים שונים אינם משהו שצריך להיפטר ממנו אלא חלק מהדרך ויש לקבלם באהבה. הציפייה לנס רפואי, לשינוי עמוק ומיידי שישחרר אותנו מהסבל והמחלה איננו מציאותי, את הבריאות צריך לטפח כל יום במהלך החיים.
טיהור צ’י – שלבים ואתגרים
פעמים רבות כשמתחילים לתרגל חווים מעין ‘ירח-דבש’: מפעילים אנרגיה, משהו מתחיל להתעורר, יש תחושות נעימות ושיפור במצב הכללי. אך כשממשיכים לתרגל ומעמיקים אל תוך הגוף, פוגשים גם מקומות בהם קשה לאנרגיה לנוע, מכיוון שהייתה חסומה זמן רב. תנועה במקומות אלו מעלה את העבר – רגשות, טראומות, זיכרונות ודפוסים פורצים אל פני השטח ככאבים וריאקציות. בשלב הזה מתחילים לחוש בטיהור הצ’י, החוויה אמנם לא נעימה, אבל היא עדות לתנועת הריפוי שהחלה במעמקים.
למה כל זה קורה? מה הקשר בין המחלה והכאבים לכל הרגשות, הזיכרונות והטראומות האלו? על פי הרפואה הסינית, כל מחלה היא תוצאה של דפוסים פתולוגים שנוצרו במהלך החיים ונושאים זיכרונות לא נעימים, רגשות לא מעובדים, מתח ישן וכאבים, כל אלה פוגעים בזרימה הטבעית.
כדי להניע את הריפוי יש לחדור בעזרת המודעות לעומק הגוף, לאזורים שבהם הצ’י אינו נע בחופשיות, למקומות שהתודעה איבדה את הקשר עימם, שם מוטבעים הדפוסים הפתולוגים. עשינו הכול כדי לא להיות שם, לא להרגיש. עכשיו, במודע, בוחרים לקבל את הכאב ואת התחושות שעולות, בין אם הן נעימות יותר או פחות.
באופן טבעי יש כעס על המחלה, הרצון הטבעי הוא לדכא אותה, להתרחק ממנה. בצ’י גונג לומדים לשחרר את ההתנגדות והכעס ולהתחיל להתייחס אל הכאב כמתנה, שמסמנת היכן להתמקד. התרגול מבקש לשנות את הנתק והפחד מהחלק החולה, את הניסיון לבודד אותו מהחלקים הבריאים, את הרגשות השלילים שעולים מתוכו, לקבלה חמלה ואהבה. התמדה בתרגול באופן יום יומי תומכת ומלמדת כיצד להיות נוכחים בגוף ובתחושות שעולות בכל רגע.
ו… לכן חשים יותר בסימפטומים, הקשר בין המחלה והכאבים לגוף נפתח, מערכת העצבים מקבלת אותות ממנו. האנרגיה החדשה נעה לאזורים הפגועים, הרגישות עולה וחוויית המחלה מתעצמת. האנרגיה הישנה של המחלה, שפעלה בגוף זמן רב, אותה אנרגיה שחיה עם הגוף והייתה חלק מדפוסי התגובה הפתולוגים לחוויות היום יומיות – מתנגדת לאנרגיה החדשה. ההתנגדות יוצרת אתגרים גדולים, לרוב רגשיים (פחד, כעס, חרדה, עצב).
האנרגיה הישנה צריכה למות. על מנת לשחרר את ההזדהויות המיותרות, ההרגלים והנוחות שבמוכר, יש לעבור דרך הרבדים השונים ששומרים בקרבם את המידע שמונע את הזרימה החופשית. יש לטהר את הדפוסים הפתולוגים מהגוף הפיזי, מהחוויה הרגשית, מהלא מודע, עד לאינפורמציה לתפקוד התאים שבדנ”א. מזינים ופותחים את הגוף לתנועה חדשה, משוחררת מקיבעונות, מחליפים את התנועה האוטומטית לתנועה אוטונומית מודעת.
לאורך התהליך מתמודדים שוב ושוב עם הציפיות, שמובילות לאכזבה, כעס, ייאוש, תסכול, חרדה, עצב ודיכאון; מחכים, רוצים תוצאה מסוימת. כולם רוצים להרגיש טוב, אבל צריך להחזיק את הרצון בעדינות ובפתיחות. לומדים לפתח כוונה בהירה ועמוקה לריפוי, משחררים את הרצון לדעת, נפתחים לשדה הצ’י, מקבלים בברכה את כל מה שבא לקראתנו.
בתהליך, זרימת הצ’י מתחזקת, תחלופת הצ’י עם היקום משתחררת, הצ’י זורם בעומק הגוף, מזין, מניע, מטהר ולאט לאט מגיע לעוד ועוד מקומות חסומים. המפגש עם כל מקום כזה עשוי לגרום לתופעות של טיהור צ’י. בביטחון ובהחלטיות, ממשיכים לתרגל ושולחים אהבה וקבלה למקומות הפגועים. במקביל מתחזקת הידיעה שניתן לשחרר את הסימפטומים ולהבריא.
במהלך התהליך מומלץ לחזור ולבדוק איך מרגישים באופן כללי וספציפי בגוף ובנפש: מה השתנה? האם חשים חיוניים, שמחים ואנרגטיים? איכות השינה? האם אני מתמלא בהשראה? אלו הראיות לכך שנמצאים בתהליך של ריפוי.
ככל שמתחזקים ומבריאים לומדים לקבל ולהכיר את מה שיש טוב יותר, והתופעות של טיהור הצ’י מפסיקות להיות מפחידות ומאיימות כל כך. מתפתחת מערכת יחסים של הקשבה, כבוד והערכה עם הגוף גם במצבים של קושי. בענייניות – מתבוננים במה שעולה ומקבלים את המצב, בוחרים בחכמה בתרגול תומך.
במהלך תהליך של טיהור צ’י חשוב להמשיך לתרגל ולהתחבר למקורות שיזינו באהבה ובחמלה:
תרגול Zhineng צ’י קונג נבנה במיוחד כדי לתמוך בתהליך הריפוי, לכן בכל מצב יש להתמיד בתרגול. להקשיב לגוף, לבדוק מה מתאים ליכולת, לשמור על איזון עדין בין מאמץ להרפיה. ניתן לתרגל ברמות שונות של קושי מאימון פיזי אינטנסיבי, לרך (הסדרה –’Lift Chi Up Pour Chi ‘Down), דרך צלילים, ויזואליזציה, לה צ’י, חיוך פנימי ועד למנוחה בשדה הצ’י. יש להתאים את התרגול למצב האישי ולתרגל בהנאה באפקטיביות ובחכמה.
האמון הוא חלק הכרחי בתהליך הריפוי. ההתנגדות מאיטה אותו, ככל שהאמון מתפתח, הלב הגוף והתודעה פועלים כישות אחת.
בחברה המערבית אמון לא בא באופן טבעי – יש רצון להבין לפני שעושים. כדי להבין את התרגול צריך להאמין ולתרגל. האמון מוביל לחוויית תרגול עמוקה, כניסה ללא נודע. כדי להירפא צריך להיפתח לאפשרויות חדשות. המוכר לא הוביל לטוב אלא, למחלה ולכאבים כרוניים, לייאוש. כדי להירפא צריך להיכנס למקום הלא מובן, הלא מוכר ולא אפשרי, לשם כך צריך אמון.
הכוונה אינה לאמון בשיטה או במורה. ביטחון ואימון עמוק בדרך מתבססים על בחירה בריפוי, על תחושה פנימית וידיעה ‘אני אבריא’. מדובר על היחסיים האינטימיים והעמוקים ביותר בינינו לבין עצמנו (גוף – לב- תודעה). התרגול נועד למסד יחסיים הרמוניים בתוכנו, המורה שם כדי לתמוך, אבל הבחירה והאמון בריפוי היא אישית.
מה עושים אם אין עדיין אמון? מתרגלים, נוצר מעגל בריא – התרגול יוצר ניסיון וחוויות שמגבירות את האמון. ככל שהאמון גדל התרגול נעשה יותר אפקטיבי, ככל שיש יותר בטחון האיכות של התרגול עולה.
חיבור לשדה הצ’י – שדה הצ’י הוא שדה של ריפוי בעל איכות קולקטיבית, מצטברת והולוגרפית (נמצא בכל מקום) וזמין לחיבור והפעלה בכל רגע. האמון בשדה הצ’י, גם כשעוברים זמנים קשים, נושא את המתרגל קדימה. החיבור לשדה תומך בחיבור והפעלה של אנרגית המקור להעצמת תהליך הריפוי. בתרגול, מתחילים בחיבור לשדה, במהלכו ערים לנוכחות השדה, עובדים עם האנרגיה שלו(מדמיינים את עצמנו במרכז שדה הצ’י). ובסיום מודים על התמיכה והידע ומשתפים עם השדה את מה שלמדנו.
תהליך הריפוי הוא ארוך ומורכב ולעתים מאוד מאתגר, אבל במהלכו איכות החיים עולה, הסבל פוחת, חשים יותר חיוניות, אהבה ושמחה. כל פעם במהלך התהליך בוחרים להבריא! חוזרים אל השאלה האם אני רוצה להירפא לשחרר את המחלה את התקיעויות? מתחברים לשדה הצ’י ומתרגלים.
בריטריט המורה והקבוצה תומכים בתהליך. בבית לבד, קשה מאוד כיוון שהתגובות עשויות להיות מאוד מאתגרות והבדידות קשה. לכן, מומלץ להגיע לשיעורים קבוצתיים עם מורה מוסמך לשיטה, לתרגול ולמפגש ושיחה עם שותפים לדרך. בנוסף כדאי למצוא Chi buddy חבר לתרגול אתו ניתן לשוחח ולחלוק בחוויות.
יש כיום בישראל יותר ויותר מורים שהוסמכו ללמד את השיטה ומי שהתהליך מסקרן יכול למצוא מורה מתאים.