כל תנועה של צ’י היא תולדה של מפגש בין יין ליאנג, וכך גם הרגשות מופיעים כתוצאה ממפגשים ביננו לבין עצמנו (גנטיקה, סיפור חיים, אורח חיים, אמונות, דעות, מחשבות) או לבין הסביבה: עונות השנה, תזונה, חיי חברה משפחה ועבודה. כשאנחנו מתבוננים ברגשות ובתחושות שהם מעלים בגוף, ללא הסיפור הפסיכולוגי, ובוחנים אותם כתנועה של צ’י, הפרופורציות משתנות והדרמות מתחילות להירגע.
אז מה זה רגש במחשבה הסינית? מה המשמעות של הקביעה כי רגש הוא תנועה? כדי להבין את הרעיון נעזר בסימניה, שמגבשת ומתארת את ההבנה הסינית באמצעות ציור, שמתווה את תנועת המציאות והחוויה שהיא מייצרת.
רגש – 情- Qing נפרק את הסימנייה למרכיבים השונים שלה
מימין – 忄 – לב-תודעה
משמאל – 青 – הצבע הירוק, המורכב משתי סימניות: 龶 – גדילה צמיחה 月- אבן האלכימאי שמסמלת שינוי. ירוק, שהוא הצבע של הטבע, מעיד על כוח חיים מתפרץ, תנועה צמיחה ושינוי.
שילוב שני חלקי הסימניה משמעו רגש. כלומר, הרגשות הם הצבע הטבעי של הלב – תודעה, הם צובעים את החיים, ויש להם יכולת שינוי והתחדשות גדולה מאוד.
רגש מאוזן – להיות עד למה שעולה, להקשיב בלב פתוח משוחרר מאחיזות. היכולת לחוות את המציאות מתוך נוכחות במרכז שקט ויציב. מה שקורה עובר דרכי, כמו עץ ערבה שמתמסר לרוח הנושבת ואינו מבכה את לכתה. ובאותו אופן, האדם המאוזן ער לרגשותיו, גם כשהם כואבים וסוחפים. הוא חווה את כל המנעד הרגשי, נע בחופשיות בתוכו. הוא יכול להכיל את מה שנעים ולא נעים מתוך חוויה פנימית שלמה של נוכחות במרכז: אני מנהל את רגשותי ולא הם אותי.
רגש לא מאוזן – כל הרגשות הם חלק טבעי ובריא מהחיים. הבעיה מתחילה כשרגש הופך לדומיננטי ואנחנו פוגשים את המציאות רק או בעיקר דרך הפריזמה של הגוון שלו. במצב כזה, הרגש הוא שמנהל אותנו ואיבדנו את חופש הבחירה לצד היכולת לפעול מתוך מרכז. הרגש מסיט אותנו והיכולת להקשיב ולהתבונן נפגעת. נוצר מצב בו האנרגיה נעה בצורה שלא נכונה לה, נפגעת התנועה החופשית של הצ’י והדם.
אחרי שהבנו מהו רגש מאוזן ולא מאוזן נמשיך ונכיר את חמש דפוסי התנועה העיקריים של הרגשות.
כפי שציינתי, בראיה הסינית רגשות הם תנועה של צ’י, כל רגש מאופיין באיכות מסוימת של תנועה. יש חמש איכויות רגשיות עיקריות, הקשורות לכל אחד מחמשת האיברים הפנימיים וללב. חלוקה לחמש קשורה לתיאוריה של חמש האלמנטים, שמתבוננת בעולם התופעות דרך מהלך תנועה שלם. את המהלך מחלקים לחמש איכויות תנועה והביטויים השונים שלהן ביקום ובאדם:
- עץ – פריצה קדימה והצגה לראווה: בוקר – אביב, הכבד, הרגש – כעס. הכעס מעלה את הצ’י מעלה, קשור לתנועת ההתרחבות היציאה לעולם. ככל שאנחנו נאמנים יותר לעצמנו, קשובים היציאה החוצה מווסתת בהתאם לצרכים וליכולות ובמקום כעס חווים נחישות ויצירתיות.
- אש – שגשוג והגשמה: צהריים – קיץ – הלב, הרגש – שמחה. שמחה מאיטה את זרימת הצ’י, נובעת מזרימה משוחררת של אנרגיה ודם בבית החזה בכלל ובפרט בלב. נוצרת תקשורת טובה עם המרחב הפנימי ועם הסביבה מחזקת את היכולת להיפתח להתמזג לחוות את השלם.
- אדמה – עיבוד ועיכול: מעברים – מערכת העיכול, הרגש -מחשבה. מחשבה היא היכולת לעכל את המציאות: חקירה, הבנה, הטמעה ולהמשיך הלאה. מחשבה מביאה את הצ’י פנימה, ומטמיעה אותו בגוף. הנטיה שלה להיתקע במחשבות חזרתיות, שתוקעות את תנועת הצ’י ולאורך זמן גורמות להתשה של הצ’י.
- מתכת – שפע ואיזון: ערב – סתיו – הריאות, הרגש – עצב. עצב, צער, אבל, מלנכוליה מתארים סוגים שונים של עצב. תנועה של צ’י שמאופיינת באיסוף והתכנסות. החזרה פנימה באופן טבעי מלווה בתהליך של צמצום והפחתה, שחרור של המיותר. תחושת עצב לאורך זמן מכלה את הצ’י פוגעת ביכולת ההפצה של הצ’י בגוף.
- מים – אגירה ושימור: לילה – חורף – הכליות, הרגש – פחד הפחד, השמירה על החיים והקיום שמניעה אותנו להיות נוכחים. הפחד מוריד את האנרגיה למטה. כשיש עודף של פחד, אין הזנה לבית החזה והראש, אין יכולת לחשוב ולפעול מפני שהכול צונח למטה.
ככל שאנחנו מתחברים לתנועת הרגשות, לתחושות הפנימיות שמעלים, ככל שאנחנו מסכימים להרפות לתוך החוויה הפנימית לוותר על הסיפור והדרמה – הצ’י משתחרר החסימות נפתחות ואנחנו חיים בשמחה והנאה גדולים יותר ומתוך כך בבריאות טובה.
